חן נחום, חותמיסטית מחזור ח’, מלמדת אנגלית ומחשבים בבית ספר אלמוגים בקריית ים, יזמה פרויקט פדגוגי חדשני יחד עם בית הספר Kids’ Door שבטוקיו, יפן:
“החלטתי ששיעורי המחשבים שלי צריכים לעבור תפנית. מבחינתי, הנופים בישראל, האתרים ההיסטוריים והמורשת שלהם, ביתנו הפרטי, הקהילה והחברה שסביבנו קושרים אותנו למקום מגורינו, וכל תלמיד שגר ולומד בישראל חייב להכיר אותם וללמוד עליהם. התעורר בי רצון להקים פרויקט בו התלמידים שלי יצרו קשר עם תלמידים מחו”ל ועל-ידי כך יכירו את השונה ו”האחר”
וימצאו גם את המשותף בינהם. התלמידים שלי יכתבו ויספרו באנגלית על מאורעות היסטוריים בארץ וישמעו על תרבות האחר. הפרויקט למעשה יהווה דיאלוג בין-תרבותי דרך האינטרנט, שיטפח שימוש בשפה האנגלית והיכרות עם ההיסטוריה והתרבות הישראלית”
כדי להתחיל פרויקט שכזה, נזקקה חן למורה מבית ספר בחו”ל שישתף איתה פעולה. היא פנתה באופן אישי לכל המורים החברים בקבוצת הפייסבוק של הארגון העולמי Teach For All שחותם מהווה חלק ממנו, והציגה את הפרויקט ואת רצונה לשיתוף פעולה. בעקבות כך היא קיבלה הודעה ממורה לאנגלית מיפן בשם Makoto Namba, שהסכים להירתם לפרויקט השיתופי עם בית הספר הישראלי.
לאט לאט הפרויקט קרם עור וגידים ואף התפתח למימדים לא צפויים:
בשיתוף עם תלמידיה, חן הקימה אתר מיוחד באנגלית עבור הפרויקט אליו עלו כל התכנים וסרטוני הוידאו שהוכנו על-ידי התלמידים הישראלים והיפנים. חן מספרת שהתלמידים הראו התלהבות גדולה לספר על ארץ ישראל ועל עצמם לתלמידים היפניים, והפגינו גאווה רבה על היותם ישראלים. במקביל הם קראו יחד סיפורים יפניים ולמדו על אמנות האוריגאמי.
במהלך הפרויקט נתקלה חן בקשיים לא צפויים, דוגמת תלמיד שצחק על התלמידים היפניים כאשר ראה אותם לראשונה במצלמה בשיעור שהתקיים בשידור חי עם בית הספר היפני. התקרית פגעה מאד בתלמידים היפנים ובמורה שלהם, ולקח המון זמן עד שהם הסכימו לחזור ולשתף פעולה עם חן:
“לאחר מכן היה לי מאוד קשה ליצור קשר עם מאקוטו: הוא לא ענה למיילים או להודעות בפייסבוק, ניתק קשר ממש. במשך חודש רדפתי אחריו והתנצלתי. אני מאמינה בלחשוף חולשות בפני התלמידים שלי מבלי להתבייש, כמו למשל שהפרויקט נתקע בגלל שהמורה היפני נעלב, וכך נוצרה בנינו קרבה ושיתוף פעולה יוצא דופן. השיעור התגלגל ללמידה אחרת – למדנו על “הכרת האחר”, איך לא ללעוג למראה של אנשים, מהו השונה עבורי? התלמידים התנסו ביצירת עבודות של הגדרת ה”שונה” כפי שהם מגדירים שונה, ולמדנו במה ארץ ישראל “שונה” ממדינות אחרות.
במהלך החודש הזה הרפיתי בצער מהפרוייקט כי הבנתי שהוא הסתיים, ואז התלמידים שלי פשוט תפסו את המושכות והם החליטו מה לעשות: הם המשיכו לצלם סרטונים ולהציג את עצמם באנגלית ולהעלות לאתר, כתבו ליפנים ברשת החברתית, ולימדו אותי מהו כוחה של סבלנות וכמה חשוב לא לוותר. לאחר חודש מאקוטו חזר אליי וחידשנו קשר, ומאותו הרגע התלמידים הובילו את הפרוייקט – הם תיכננו ובחרו על מה נלמד יחד, על מה נדבר ומה נחקור”.
שהבינו שניתן לעודד ולגייס את התלמידים – גם המתקשים מבינהם – לקרוא, לכתוב ולדבר באנגלית מול קהל. בעקבות כך מורות נוספות לאנגלית החליטו גם הן להקים פרויקטים דומים עם בתי ספר מחו”ל, ולשנות את דפוס הלמידה לכיוון שמדבר יותר בשפתם של התלמידים. חן בטוחה שגם בשנת הלימודים הנוכחית היא תבצע שיתוף פעולה דומה ותמשיך לפתח את תחום הלמידה ה”אלטרנטיבי” הזה.
“אני רואה בתלמידי אנשים שישנו את העולם, אני בטוחה שהחינוך הטוב והלמידה שנעניק להם בתור מורים היום יגרמו להם “להתעורר” בעוד מספר שנים, לראות את המצב הסוציואקונומי ממנו הם באים ולחולל שינוי במדינה. באמצעות הלמידה על ארץ ישראל הקטנה שחוללה שינויים בעולם, על חוזקה של המדינה ושל האנשים שיושבים בה, על “הכרת האחר” וכבוד הדדי, על אהבת אנשים וידיעה כי גם להם יש זכויות – הם יכולים לחולל מהפיכה, ולשם אני חותרת. בפרויקט ישראל-יפן ובהוראה שלי אני עובדת עם תלמידיי על חיזוק מגמות של הבנה הדדית, סובלנות ושיתוף פעולה, שלדעתי יקדמו את האנושות, את החברה ואת היחידים בה וישמשו בסיס השכלתי-תרבותי משותף לכל רכיביה של החברה הישראלית”.
שינוי חברתי וקידום שוויון הזדמנויות
בחינוך זה אנחנו – הצטרפו!
