מושגים באי שוויון

איורי העצים שלהלן מייצגים ניסיון אחד מני רבים לבטא את ההבדלים בין המושגים השונים המשמשים אותנו בשיח על אי-שוויון. האיורים מסייעים בהבנת המושגים, אך חשוב לדעת שזהו ייצוג פרשני אחד מבין מספר אופני פרשנות אפשריים ביחס למושגים.

קשה מאד להתייחס למושגים באי-שוויון באופן אובייקטיבי וניטרלי כיוון שהשימוש בהם נעשה תמיד בהקשר חברתי-כלכלי-פוליטי. לכן שימוש באותו המושג בפי אנשים שונים עשוי לכוון למשמעויות שונות, בהתאם להשקפות עולמם.

לפניכם ניסיון של מרכז הידע היישומי בחותם להסביר את המונחים העיקריים. בכתיבת ההסברים נעזרנו במאגר רחב של מקורות, במטרה לנסח הסברים אובייקטיביים ככל הניתן:

שוויון:
עיקרון מוסרי השולל אפליה על יסוד ההנחה כי לכל בני האדם זכויות זהות באשר הם בני אדם.

בנוסף להיותו עיקרון מוסרי, המושג משמש לתיאור מציאות אידילית במספר ממדים. שוויון כלכלי, לדוגמה, מתייחס למציאות בה כל בני האדם נהנים מחלוקה שווה של משאבים ותנאי חיים מיטיבים. שוויון חברתי מתייחס לנגישות שווה של פרטים בחברה לזכויות שהיא מקנה (חינוך, תעסוקה, ייצוג פוליטי ועוד) ולנכסים חברתיים הבאים לידי ביטוי במעמד חברתי והשפעה תרבותית. מציאות כזו אינה מתקיימת בפועל, ולכן מצב של אי-שוויון הוא המצב הנפוץ. הסיבות לאי-שיווין מגוונות ושונות, החל מנסיבות היסטוריות, דרך תפיסות כלכליות ועד לתפיסות פילוסופיות באשר לשונות בין בני האדם. חברות שונות מתמודדות עם סוגיות של שוויון ואי-שוויון באופן מתמשך, במבנים ובתהליכים החברתיים כלכליים שהן יוצרות ומקיימות.

שוויון הזדמנויות (Equity)
עיקרון שוויון ההזדמנויות קובע כי כל אדם זכאי להזדמנות שווה למימוש עצמי ולהתקדמות בחברה, ללא קשר לנסיבות לידתו ומוצאו.

בחברות רבות זהו אידיאל חברתי המתבטא בכך שהחברה יוצרת מדיניות של התערבות פעילה ופרקטיקות מערכתיות לטובת קבוצות מרקע חברתי–כלכלי נמוך. מטרת המעורבות היא לתקן את המציאות הלא שוויונית הקיימת, כך שלכל הפרטים בחברה תהיה נגישות לנכסים כלכליים וחברתיים באופן שיאפשר להם הזדמנות שווה למיצוי הפוטנציאל האישי, התרבותי, החברתי והכלכלי.
בשנים האחרונות המושג הוגנות הולך ומחליף את מושג שוויון ההזדמנויות, אם כי פירוש שני המושגים זהה. השימוש במושג ההוגנות מבטא דגש לא רק על התוצאה (יצירת ההזדמנות השווה), אלא גם על סוגם ואופיים של התהליכים הנדרשים כדי להשיגה.

בשנים האחרונות  המושג הוגנות מחליף את מושג שוויון הזדמנויות, למרות שלמעשה הפירוש שלהם זהה, כאשר משתמשים במושג הוגנות שמים דגש לא רק על התוצאה (קרי יצירת הזדמנות שווה) אלא גם על סוג ואופי התהליכים הנדרשים כדי להשיגה.    

מוביליות חברתית:
מוביליות (ניידות) חברתית היא מדד המתייחס למידת השינוי שחל במצבם החברתי-כלכלי של פרט, משפחה או קבוצה.

מוביליות חברתית מהווה מדד היכול להעיד על מידת שוויון ההזדמנויות בחברה נתונה. הפורום הכלכלי הבינלאומי מחלק את הפרמטרים שבהם נמדדת מוביליות לחמישה תחומי חיים: (1) בריאות, (2) חינוך, (3) עבודה ותעסוקה, (4) נגישות לטכנולוגיה, (5) לכידות וביטחון חברתי. הניידות יכולה להיות שינוי במעמד החברתי-כלכלי ביחס לדור ההורים או דורות קודמים (מוביליות בין דורית) או בתוך מסלול חייו של האדם עצמו (מוביליות תוך-דורית). השימוש במושג נעשה בדרך כלל בהקשר לעלייה בסולם החברתי, אך הוא עשוי להתייחס גם לשינוי כלפי מטה במעמדו החברתי-כלכלי של האדם.

צדק חברתי (Social Justice):
אידיאל חברתי המתאר קשרים הוגנים וצודקים בין היחיד לבין החברה.

המדד הראשוני למידת הצדק החברתי הוא שוויון כלכלי והתפלגות העושר והנכסים בין פרטים בחברה. כדי לממש את ערכי הצדק החברתי שלה, החברה מייצרת תהליכים ומוסדות (כגון ביטוח לאומי, בתי ספר ציבוריים, ועוד) לניהול חובות וזכויות הפרט, בהתאם לתפיסותיה על חלוקה הוגנת של עושר ויצירת הזדמנות שוות. בשנים האחרונות נוספו לממד הכלכלי בתפיסות של צדק חברתי גם ממדים נוספים כמו הכרה (בערכן השווה של קבוצות שונות בחברה) וייצוג (שפה). כיום מתורגם רעיון הצדק החברתי למגוון תחומים, ומשמש לניסוח היבטים שונים של הוגנות ולתיאור אופנים שונים של שיתוף פעולה בין פרטים בחברה. כך נוצרו מושגים נוספים הנובעים ממנו, דוגמת צדק חלוקתי, העוסק באופני חלוקת המשאבים באופן הוגן, צדק תהליכי, העוסק באופני קבלת ההחלטות המאפשרים נגישות לכלל הקבוצות בחברה, צדק סביבתי, ועוד.

הדרה:
הדרה חברתית היא התהליך שבגינו קבוצות מסוימות באוכלוסייה נדחקות לשוליים ונמנע מהן להשתתף השתתפות מלאה בחיי החברה בה הם חיים. 

הדרה נוצרת ממגוון סיבות סוציולוגיות כגון עוני, מצוקה כלכלית, חינוך והשכלה בלתי מספקים, היעדר כישורים תעסוקתיים וחברתיים, ועוד. גורמים אלו מייצרים מציאות של קושי במציאת עבודה, היעדר יכולת הכנסה נאותה והיעדר נגישות והשתתפות במקורות הכוח וההשפעה החברתיים. בקרב הנתונים במציאות חברתית-כלכלית זו רווחות תחושות ניכור ורמת הזדהות נמוכה עם הזרם המרכזי בחברה. תחושות אלו מעצבות חוויה פסיכולוגית מתמשכת של סבל ודחייה, המשפיעה לרעה על תהליכי התפתחות ועל תפיסת העצמי של השייכים לקבוצות האוכלוסייה המודרות.
הדרה במערכת החינוך מתייחסת לשני ממדים שונים בה: המערכתי והאישי. הראשון רואה בבתי הספר עצמם מנגנונים מובנים המתפקדים כסוכנים של הזרם המרכזי בחברה, ולכן גם כמייצרי ומשחזרי ההדרה. השני עוסק במאפיינים של תלמידים ותלמידות השייכים לקבוצות המודרות, לאופני התפקוד שלהם בבתי הספר וליכולת ולאפשרות של בתי הספר להתמודד איתם.

הכללה:
הכללה היא התהליך הסוציולוגי של יצירת חוויית שייכות לקבוצה. ככזה, זהו התהליך ההופכי לפעולת ההדרה. 

אונסק״ו הגדירה הכללה בחינוך כהפעלת הזכות לחינוך על ידי הגעה לכל הלומדים, כיבוד צורכיהם, יכולותיהם ומאפייניהם המגוונים והסרת כל דרכי האפליה בסביבה הלימודית. חינוך מכליל שם דגש על קבוצות הלומדים המודרות הנתונות במעגל משתחזר של כישלון וחוויית נטישה. פרקטיקות הוראה מכלילות מתמקדות בפעולות ליצירת מערכות יחסים מיטיבות עם התלמידים הללו, ולחיבורם מחדש לתהליך החינוכי בבית הספר, זאת לצד פעולות מערכתיות לתמיכה במורים ובמורות (נוכח מורכבותה המקצועית והרגשית של העבודה החינוכית עם תלמידים בהדרה).

פעלנות (Agency):
מושג המתייחס לאוטונומיה ולמסוגלות של הפרט לפעול לשינוי או לעיצוב מציאות חייו, לקבוע מטרות ויעדים ולחתור באופן מודע ופרואקטיבי למימושם.

אייג’נסי היא יכולתו העצמאית והפעילה של האדם להשפיע ולחולל שינוי ביחס לחייו ולסביבתו. לאדם בעל אייג’נסי היכולת להגדיר יעדים, להניע תהליכים ולהוציא את בחירותיו מן הכח אל הפועל, תוך רפלקציה על המציאות ועל פעולותיו.
תחושת האייג’נסי היא חוויה פסיכולוגית של שליטה בתהליכים ושל בעלות האדם על חייו – חוויה המושתתת על תפיסת מסוגלות עצמית ומיקוד שליטה פנימי. בתור שכזו, היא מושפעת מתפיסות חברתיות ותרבותיות ומן התופעות והתהליכים הסוציולוגיים והפסיכולוגיים המאפיינים סוגיות באי-שוויון.

הון תרבותי:
מושג המתייחס לעולם הידע והתוכן של היחיד והקבוצה, ולתפקידו כגורם המשעתק את אי השוויון, ואת עליונותן החברתית של קבוצות מסוימות תוך הנמכתן והדרתן של אחרות.

את המושג טבע הסוציולוג הצרפתי פייר בורדייה, שהרחיב את מושג ההון מעבר להגדרתו הכלכלית-חומרית, וכלל בו צורות נוספות של הון – תרבותי, חברתי וסימבולי. הבנת מערכי הידע הגלומים בסוגי ההון השונים, בהיותם כעין קודים סמויים, מאפשרת לפענח את מאפייני המבנה והתפקוד של החברה המרובדת, וכך לנווט ולשגשג בה. מסיבה זו ההון התרבותי מתפקד כגורם המשעתק אי-שוויון ומשכפל את הסדר החברתי הקיים.
בורדייה מונה שלושה סוגים של הון תרבותי: (1) ממוסד- המתייחס לתעודות אקדמיות והסמכות מסוגים שונים המאפשרים המרה של הון תרבותי לכלכלי, (2) מחופצן- מתייחס לבעלות על חפצים חומריים כמו יצירות אמנות, ספרים, ציורים, מכשירים ומכונות, (3) מופנם/מגופן- מצוי באדם עצמו המייצג את ידיעותיו, יכולותיו ערכיו וטעמו. הון זה בא לידי למשל בהתנהגות וטעם.