מורים יקרים, אתם הזורעים שלא תמיד זוכים להרגיש “הקוצרים”.
אתם המורים שלרגעים יותר משמעותיים ומעורבים מההורים.
אתם נמצאים איתם בצמתים, שבהם הזכות שלכם היא “להרים”.
בזמני ישורת השגרה, ובייחוד בימי טלטלות רכבת ההרים.
אתם אלה שהופכים אותם מילדים לנערים – פינת רחוב המבוגרים.
חיים אותם בבקרים, חושבים עליהם בערבים, נלחמים ומקריבים.
עוברים איתם תהליכים מקבילים, ובזכותם לוגמים ממעיין הנעורים.
מתמודדים עם “בא לי” “לא בא לי” “באמא” ו “נודר”
והמשלב הלשוני שלהם אלינו, חודר גם חודר.
חודר פנימה אל חדרי הלב, סחרחר , מסתובב ומספר שהוא אוהב.
יש להם לעיתים דרכים משונות לומר שהם אוהבים.
הם סביבנו חגים, משולהבים ושובבים, גם אם נדמה שלא תמיד מקשיבים.
אך, אם רק נביט בין השורות, נעיף מבט בין הספסלים
נמצא עיניים שאלינו תלויות, מילה טובה אליה מייחלים.
נבחין במבט שמבקש מעט נחמה וחמלה בתוך שאון ההמולה.
כולנו זוכרים משפטי מורים מכוננים , שעד היום בליבנו מקוננים
כולנו נוצרים זיכרונות ענוגים ורגעי שבר, בהם המורה היה דמות האחר ה” מעבר”
אז זהו זה, המורים ההם מהעבר, הם אנחנו כבר.
הדור שלנו זה התור שלנו, להעניק להם את מה שלא תמיד היה לנו.
אנו חיים בתקופה ייחודית שמשדדת את כל מוסכמות העבר
פועלים בעולם שנדמה כי לעיתים כל נורמה שבר.
דווקא בזמננו הרווי במסכים ובמיסוכים, הגדוש בחסכים ובהיסחים
אתם המורים, משמשים כחומה הבצורה האחרונה בהגנה על הערכים
אתם סוכני החברות שלהם לקשרים אנושיים חמים, לא רק סמיילים, אלא באמת לחיוכים.
אתם אלה שביכולתכם להפוך חוק חינוך חובה, לחוק חיוך חובה
להפוך אותם מקבוצה של בודדים, לקהילה שבונה חברת עתיד טובה.
אתם מהותיים הרבה יותר מכפי שאתם מאמינים, משמעותיים הרבה מעבר למה שאתם מדמיינים.
נוגעים כל בוקר קצת ..כל פעם מעט ..וגם אם זה קורה לאט,
עוד יבוא היום שתגלו דור שבזכותכם, בעט, שעט, שהצליח בענק, ניצח את הכמעט.
זכיתם לעבוד בתחום שבו לא באים לעבוד, אלא בתחום שבאים בו כל יום לעבור..
לעבור מסע, להרים משא, למלא שליחות , למלא דורות שלמים במהות ומשמעות.
זכיתם לעבור התפתחות יומיומית, במבוך של מראות, שהתלמידים והתלמידות דואגים לנו להראות..
מראות שמחייבות אותנו לדיוק, זיקוק, הידוק. מראות שקורצות לחולשות כמו גם לחוזקות של דפוסינו אנו.
זוכים יום יום לפזר אהבה וחום, לתת חיזוק וחיבוק, מצליחים לייצר מרגע דחוק, עוד הצלחה עם הרגשה של שיחוק.
תודה לכם על עשייה שהיא כולה אהבה. על בחירה בתחום ששווה בשבילו כל יום ליפול ולקום.
תודה על הטבעה של חותמכם האישי מראשון ועד שישי, מהאחד בספטמבר ועד ה30 בשישי.
תודה שאתם לא לוקחים יותר מידי ללב, מתוך הבנה שלגדול זה לפעמים כואב.
תודה שבאתם להיות איתם היום, בעבור מה שהם יצמחו להיות מחר.
חינוך עושים באהבה.. תודה על העשייה, תודה על האהבה,
תודה לכם אנשים אהובים וטובים. מורים לחיים, אחים לאותם הערכים.
מוקירים ומעריכים..
נכתב ע”י שגיב מלכה, חותמיסט מחזור ח’
מלמד בחטה”ב “העלייה השנייה” בעכו.
שינוי חברתי וקידום שוויון הזדמנויות
בחינוך זה אנחנו – הצטרפו!