מיכאל דולינגר רצון

מחזור ז’ בחותם, מלמד לשון 

שווה לי לקום בבוקר כדי:

לראות את הבן שלי מחייך אליי וקורא לי “אבא”.

הרגע הכי מרגש שהיה לי בכיתה:

תלמידות ותלמידים שלי תמכו באופן גלוי במאבק של הקהילה הלהט”בית.

הרגע הכי מביך שהיה לי בכתה:

אסף בנר (מנכ”ל חותם) הגיע עם בכירי חותם לצפות בשיעור שלי, ומרוב שהזהירו את התלמידים מראש על חשיבות הביקור הם פשוט פרצו כל גבול אפשרי ולא נתנו לי ללמד. הזעתי, התעצבנתי, עצרתי את השיעור באמצע ופשוט הייתי חסר אונים.

משפט בלתי נשכח שתלמיד אמר לי:

לפני חודשיים אמי האהובה נפטרה, תלמיד שלי כתב: “מיכאל, שמעתי על האירוע המצער. לא אשקר לך זלגו לי כמה דמעות בגלל שאני מרגיש שאתה כמו אבא שלי בבית ספר. אני אוהב אותך הכי שבעולם, תיהיה חזק ושלא נדע אירועים כאלה לעולם”.

הדבר הכי חשוב שגיליתי על עצמי:

אני תלמיד הרבה יותר היום מאשר כשלמדתי בבית הספר.

החותמיסט שהכי עזר לי:

אדם בן נתן – “בעלי” השני. הגענו יחד לבית הספר והוא הכתף, החיבוק והממשב העיקרי שלי.

העצה הכי טובה שהייתי נותן לעצמי לפני שהצטרפתי לחותם:

תמלא את טפסי ההרשמה לחותם.

בעוד חמש שנים אהיה:

אדם הרבה יותר יודע, רגיש, ומחנך שלם יותר.