מכירים אנשים שהם מנהיגים מלידה, או אנשים שהאקטיביזם זורם להם בדם?
האם הייתם חושבים שאפשר ללמד ולטפח מנהיגות מקומית במסגרת הבית-ספרית, כחלק מתוכנית הלימודים?
הכירו את המיזם של רועי אילון, חותמיסט מחזור א’ ומורה להיסטוריה בחטיבת הביניים בכפר גלים בחוף הכרמל:
“במשך תקופה מסוימת היו לי מחשבות על הנושא של חינוך קהילתי, ואז במקרה נחשפתי למושג “חינוך מבוסס מקום”. זה מאוד עניין אותי אז הזמנתי כמה ספרים, התחלתי לקרוא על הנושא ולהיפגש עם אנשים. ככה לאט לאט הרעיון נוצר”.
רועי ניסה להבין איך יוצרים בקרב התלמידים תחושת שייכות למקום בו הם חיים, מתוך ההנחה שתחושת שייכות חזקה לקהילה, ליישוב ולשכונה, מובילה לתחושת אכפתיות לסביבה:
“בתור מישהו שגדל במקום שהוא הרגיש אליו מאוד שייך, זה היה הבסיס למיזם שלי. אז הקמתי מסלול ייחודי בכפר גלים שיצא לדרך עם פיילוט של כיתה ז’ בשנה שעברה, השנה זה כבר קורה עם כיתות ז’-ח’. בכל שכבה יש כיתת ‘מנהיגות מקומית’, והרעיון הוא ליצור חינוך מבוסס מקום ולמידה יותר מעניינת, תוך העלאת תחושת השייכות ופיתוח כלים של אקטיביזם וניהול יוזמות חברתיות סביבתיות”.
אז איך זה עובד?
“כל כיתה מקבלת יום ייחודי בשבוע שבו יוצאים מחוץ למערכת השעות. בכיתה ז’ הימים הייחודים יתעסקו בסביבה,
בכיתה ח’ בקהילה, ובשנה הבאה בכיתה ט’ בכלכלה מקומית. בתחילת השנה כינסנו פגישה גדולה עם הנהלת ביה”ס, הנהלת כפר הנוער, לשכת הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע, קק”ל, היחידה הסביבתית, הקרן לעידוד יוזמות ועוד במטרה ליצור שותפויות למיזם – הארגונים מציגים בעיות קהילתיות שיכולות להיכנס כפרויקט בתוך המיזם והם יכולים גם להציע לתלמידים הדרכות, מימון וכו’.
בפיילוט של שנה שעברה, במהלך 6 השעות האלה למדנו להכיר את הסביבה שבה אנו חיים:
עשינו סיורים לאורך האיזור שבו אנו גרים (שביל חוף הכרמל), הקמנו פרויקט כתבים צעירים שבו התלמידים היו צריכים לזהות בעיה סביבתית, לתעד אותה בכתבה/סרטון ולנסות לחשוב איך פותרים אותה, למדנו על התמצאות בשטח והיה ממש נחמד”.
“בכל שכבה יש כיתת ‘מנהיגות מקומית’, הרעיון הוא ליצור חינוך מבוסס מקום ולמידה יותר מעניינת, תוך העלאת תחושת השייכות ופיתוח כלים של אקטיביזם וניהול יוזמות חברתיות סביבתיות”.
במסגרת הפרויקט התלמידים בונים בעצמם את כל הטיולים – הדרכות, לוגיסטיקה, תפריט וכו’ – על מנת לפתח את חוש המנהיגות ואת תחושת האחריות על תהליך הלמידה. בנוסף ליום שבו יוצאים מחוץ למערכת השעות, המיזם של אילון לוקח חלק גם בלמידה השוטפת:
“פעם בשנה יש לנו הערכה חלופית (במקום מבחן), אז אנחנו מנסים לחשוב איך אנחנו מייצרים הערכה חלופית בכל המקצועות ככה שתועיל גם למקום שאנחנו חיים בו. אם לצורך העניין יש אתר שמנסה לפתח תיירות אקולוגית בחוף הכרמל ואחד התכנים שהוא עוסק בהם זה מסלולים בחוף הכרמל – אז בשיעורי לשון התלמידים כותבים מדריך טיול על המסלול שהם עברו בסיור שעשינו יחד, ומדריך הטיולים הטוב ביותר שהם יכתבו יעלה לאתר הזה. השנה אני מתכנן שבשיעורי היסטוריה התלמידים יעבירו הדרכה באחד מאתרי העתיקות בסביבה לילדי הגנים.
אני מנסה כל הזמן להביא דברים אמיתיים מתוך הקהילה לתוך כיתת הלימוד, ודרך זה ללמוד איך פותרים בעיות ולא רק תיאוריה. במיזם כזה, חווית הלימודים בחוף הכרמל תהיה שונה מחווית הלימודים בגליל, או בירוחם. ההקשר של הסביבה, הקהילה והתרבות המקומית הוא שונה, לעומת המצב היום בו תוכנית הלימודים היא כמעט זהה לכל בתי הספר”.
ספר על משהו מרגש שקרה במסגרת המיזם
“בסוף שנה שעברה היה כסף שנשאר מועד ההורים שלא השתמשנו בו וההורים שאלו אותי מה לקנות, אז החלטתי לבדוק עם התלמידים מה הם רוצים. נתתי להם 3 אפשרויות – או שנקנה עם הכסף הזה מתנה כיתתית, או מתנה אישית לכל אחד, או שנתרום את חצי מהכסף ובחצי השני נעשה לכיתה משהו לכבוד סוף השנה. והם הצביעו והחליטו לתרום את כל הכסף! ואז התחלנו תהליך סביב זה – כל אחד מהתלמידים היה צריך לחפש עמותות, ארגונים ותכניות רווחה שפועלות בחוף הכרמל. אחרי שמצאנו כמה ארגונים, במשך כמה שיעורים התלמידים התחלקו לקבוצות וכל קבוצה חקרה עמותה אחרת שפועלת באזור שלנו. ואז נערכה הצבעה – לאן לתרום את הכסף? גם סביב השאלה הזו ניהלנו דיון: האם לתרום את הכסף לנושא שהכי מעניין אותי? האם לתרום למקום שבו הכסף יהיה הכי משמעותי? בסוף הם הצביעו לארגון ‘שומרי הבית’ שמתעסק בנושא של אסדות הגז בחוף הכרמל – נושא מאד חם עכשיו באיזור. ‘שומרי הבית’ נורא התרגשו ואפילו כתבו על זה פוסט בפייסבוק. זה שימח אותי קודם כל כי הם החליטו לתרום את הכסף כשהייתה להם אפשרות להשתמש בו למתנה אישית/קבוצתית, וגם שמחתי מהתהליך שקרה אחרי זה שבו הם חקרו כל מיני עמותות ותרמו לפי ההחלטה שלהם.
יש עוד הרבה עבודה, המיזם בבנייה ואני מקווה שהשנה הוא יצמח, אבל זה נורא כיף. אני חושב שגם יש יתרון לעובדה שאני חלק מהקהילה הזאת – אני נולדתי פה באזור והחיבור הקהילתי שלי הוא הכרחי. אני לא יכול לדבר על שייכות אם אני לא מרגיש שייך. גם אצל המורה החוויה צריכה להיות אותנטית ואני מקווה שיקחו בזה חלק עוד מורים מביה”ס”