המספרים הגדולים

עשרים ותשע באוגוסט, 2018

העיתונים עמוסים מספרים, טבלאות, הישגים והשוואות: השקעה נמוכה בחינוך לעומת מדינות ה- OECD, פערים עקביים בהוצאה לתלמיד בין החינוך הממלכתי לערבי, אחוזי בגרות מלאה מדשדשים ונשירה גבוהה, בעיקר בפריפריה.

מבט חטוף בגרפים האלה גורם לך לחשוב שאין סיכוי, ששוב הפוליטיקאים פישלו, שאין תקציב, שהממשלה אשמה והביורוקרטים אשמים. אבל בפנים ההרגשה היא אחרת. במספרים האלה יש הרבה ממה שהביא אותי להיות מורה, מהרצון להיטיב, לשפר, להיות גורם שמשנה את הסטטיסטיקה.

היום אני עיוור למספרים הגדולים. בתוך העשייה השגרתית מקומם הלך והתבטל. אינני רואה גרפים ואחוזים, לא טבלאות ומדדים. אני כמורה רואה אנשים.

את מאיה שעברה את בחינת הבגרות במתמטיקה אחרי שכבר כמעט והרימה ידיים, את יוסי שהתקבל ליחידת שדה בצה”ל למרות הרקע הפלילי, את אביבה שמגיעה כבר חודש כל יום לבית הספר  אחרי שנעדרה מעל לשנה, את ירדן שמצאה עבודה ראשונה שמשלמת לה כחוק בעקבות השיעור בחינוך פיננסי, ואת נמרוד שמתעקש לעשות שירות לאומי כי הצבא לא מוכן לגייסו.

הטבלאות והמספרים הגדולים והעמומים הם מעניינם של הפוליטיקאים, של הפקידים ושל העיתונאים. הם אינם ענייני כמורה, בוודאי שלא בראשיתה של שנת לימודים. הבחירה להיות מורה היא בחירה עקבית, יום יומית, להנחות, לכוון, להורות דרך. היא בחירה באדם ואמונה בו.
שלושים באוגוסט, 2018.
מחשבותיי נודדות למשימות המוכרות, לתלמידיי.

לשאול לשלומה על ענבל שחזרה מאוקראינה מביקור משפחתי, ביקור אצל אבי בבית להזכיר את התנאים לחזרתו לכיתה השנה, לוודא שמתן מסתדר עם הבוס אחרי הויכוח האחרון בינם בתחילת הקיץ, לבדוק אם הותאמה הכניסה לבית הספר כמובטח, על מנת שלירון, שמאז התאונה לא יכול להיכנס לבית הספר בגלל כסא הגלגלים, יוכל לחזור וללמוד עם חבריו.

שלושים ואחד באוגוסט, 2018

אנחנו ממשיכים בקשר הרציף עם כל תלמיד והוריו, בתשומת הלב לפרטים ובאיתור מצוקה, מסתכלים לכל תלמידה בעיניים, דוחפים למצוינות דיפרנציאלית, באהבה שאופפת הכל.

אנשים קטנים, המבוגרים של המחר, צריכים שיהיה שם מי שרואה אותם ומזהה אותם בהבעות פניהם המשתנות.

העיסוק בפרט וההתמקדות בו אינם בריחתו של המורה מהעיסוק במגמות, בתהליכים ובתמונה הגדולה. הם נובעים בראש ובראשונה מההבנה שאין תחליף לאחריות האישית-אנושית העצומה שעל כתפינו המורים להביא לשינוי המיוחל. נעשה זאת דרך שימת הדגש על התלמיד ועל הכיתה, על אופיו הייחודי של הפרט ועל העולם הערכי שאנו מנחילים לתלמידינו. לכל אחת ואחד מהם.

האחד בספטמבר, 2018

השינוי מתחיל במורה.

השינוי מתחיל בכיתה.

נ.ב- אולי, בסוף בסוף, הם ישנו את הסטטיסטיקה.

אבל אותי זה באמת כבר פחות מעניין

נכתב ע”י דולב ארד, חותמיסט מחזור ו’
מלמד בביה”ס ברנקו-וייס בת ים ע”ש ז’קלין כהנוב

אתר זה מוגן על ידי reCAPTCHA ו-Google מדיניות הפרטיות ו תנאי השירות לישם.
This site is registered on wpml.org as a development site.