הגעתי לתכנית, כי חיפשתי מקום בו אני אוכל לתרום ולהיות נתרם בחזרה ותכנית עמיתי חותם שער הנגב, בהחלט ענתה לי על הצורך הזה.

 השתחררתי מהצבא חודש לפני שהתחלתי לעבוד בתכנית. כלומר, אני בדיוק בתחילת חיי העצמאיים, ואני מרגיש שהתכנית נותנת לי כלים משמעותיים להמשך החיים, ומהווה עבורה מקום להביא לידי ביטוי את כישוריי.

ההכשרה הייתה בשבילי משמעותית מאוד, בעיקר מכמה שלמדתי מחבריי לתכנית וגם מהמנחים השונים. התמלאה בי  תקווה איך קבוצת ישראלים עם רקעים שונים אחד מהשני, רוצים לייצר שינוי אמיתי וחיובי בחברה הישראלית, כל אחד מנקודת מבטו. בנוסף, הביקור בכפר עזה היה בשבילי רגע מכונן בהכשרה אותו לא אשכח מכל החיים.

הגעתי לתוכנית מכיוון שחיפשתי מקום שאני אוכל לתרום ולהיתרם בו, בדרך של חינוך, בדרך של נגיעה אישית באנשים…

 אני מרגיש שאני מקבל  דבר ראשון חוויה אדירה ומלמדת, על התנהלות עם אנשים, על מרחב בטוח, על בניית קשרים והפיכתם למשמעותיים, הזדמנות למבט יותר ממוקד ומשמעותי על החיים, מבט שבוחן רגע את עצמי ואת מעשיי, שואל שאלות, ונותן למרחב שסביבו להשפיע גם עליו וגם על הסובבים אותו… מילים קצת מפוצצת אבל בהחלט זה זה…

בהכשרה קיבלתי כלים וידע להפעיל כלים- או כלים חדשים או כלים שהיו בי, ועדיין, ועכשיו אני יודע איך להפעיל אותם. קיבלתי גם חברה ומעטפת שדוחפת ומלמדת ונותנת לי מקום לטעות, לתהות, ולהתייעץ…

רוב עבודת היום- יום שלי היא בעצם משתמשת בכלים של ההכשרה, וגם של ההכשרה השבועית שאנחנו מקבלים….

: ביום יום שלי בשטח, אני מרגיש מצד אחד למידה אינסופית, ועשייה מטורפת, ומצד שני שיש לי עוד כל כך הרבה מה ללמוד ולהוסיף, בתחושה שעל יום אחד אני יכול לתהות ולדון במשך שנה שלמה… אבל לא מתוך מקום שמתייאש ומתבאס על כמות העבודה אלה ממקום שרק רוצה  עוד ושמח בזה…

הגעתי לתוכנית אחרי שנתיים של שירות צבאי בחיל חינוך כמפקדת בנתיב – קורס גיור צבאי. בתחילת המלחמה ב7 לאוקטובר סגרנו את כל הקורסים של הגיור וכל מפקד נשלח לאן שהיה צריך אותו. במהלך חודשיים במלחמה היינו אני ועוד חיילת ביישוב הודיה שנמצא במועצה חוף אשקלון, במועצה באותה העת לא התקיימו לימודים וכל המסגרות החינוכיות היו סגורות כך שאנחנו הפעלנו ביישוב את הגן, הבית ספר, המרכז למידה ועוד. 

ראיתי איך השגרה מחזירה ומחזיקה את הילדים וגם את המבוגרים. 

החוויה הזו הניעה אותי להגיע ולהיות בתוכנית של עמיתי חותם – להגיע ולהשפיע בחינוך, בדרום. 

אני מרגישה שאני מקבלת המון כלים פרקטיים של איך להגיע לגובה העיניים של הילדים בתור דמות שלא בהכרח הייתה לה הגדרה עד עכשיו. בנוסף, כלים של למידה מהשטח – מהחברים לתוכנית שפועלים בבתי ספר ובחינוך החברתי, או מלמידה בימי ההכשרה מסיטואציות מבתי הספר בחירום או מאנשי חינוך שונים. מעבר לזה, בתוכנית ישנה המון מעטפת – רכזת שכבתית, מלוות חינוך עוטף שנמצאת ומכירה מקרוב את בית הספר ואת נעמה המנחה  שדואגת לי ולכל אחד מהעמיתים בפרט גם מעבר ל'שעות העבודה' . 

בהכשרה הייתה המון ירידה לקרקע של מה התפקיד שלנו, מה המטרה, מי השותפים שלנו וגם הכנה למה עוטף עזה עברו ולמה אנחנו נכנסים. 

לי ביום יום בשטח טוב. מורגש כמה התלמידים עברו וכמה הם צריכים את היציבות. ויש המון מקום להוביל, להכניס את המעבר בתוך היום לימודים.