רן גולנד הורביץ
חותמיסט מחזור ב׳ ומנהל תיכון "מטרווסט" ברעננה.
בעבר שירתתי בצבא ביחידה 8200, ולאחר מכן המשכתי במסלול השירות הציבורי במשרד ראש הממשלה. במהלך תקופה זו עבדתי במספר תפקידים בהם למדתי את חשיבותו של ארגון מקצועי, מחויבות לערכים, והיכולת להתמודד עם אתגרים דינאמיים.
עם השנים, חשתי דחף פנימי לפנות למסלול אחר שבו אוכל להשפיע בצורה ישירה על החברה ולבנות קשרים משמעותיים עם אנשים – במיוחד עם הדור הצעיר. כך, בחרתי לשנות כיוון ולהיכנס לעולם החינוך.
התחלתי את דרכי כמורה להיסטוריה ואזרחות בתיכון אורט חולון, שם נחשפתי לחשיבותה של ההשכלה האזרחית והמשמעותית בתרבות הדמוקרטית שלנו. במהלך השנים שימשתי בתפקידים נוספים, כולל רכז אזרחות, רכז היסטוריה ומנטור PBL, מה שהעניק לי הבנה עמוקה של הצרכים החינוכיים והאישיים של התלמידים. לאחר מכן, עברתי לתיכון "תיכונט" בתל אביב, שם המשכתי בתפקידים דומים. כל שלב בעבודתי כמורה חיזק בי את התחושה שאני נמצא במקום הנכון.
בהמשך דרכי, ניהלתי את החטיבה העליונה בתיכון אורט סינגאלובסקי בדרום תל אביב. משם, הגעתי לתיכון מטרווסט ברעננה כמנהל, מתוך תחושת שליחות עמוקה. עבורי, ניהול בית ספר הוא הזדמנות ליצור שינוי משמעותי בחיי תלמידים ולהשפיע על דור העתיד של החברה הישראלית. זוהי שליחות של ממש, הדורשת עבודה קשה, מחויבות ויכולת לראות את התמונה הרחבה. מערכת החינוך היא אחד מעמודי התווך החשובים ביותר לחברה יציבה וערכית, והיא נדרשת להיות עצמאית, ליברלית והומניסטית. אני מאמין שעלינו לפעול לקדם ערכים של סובלנות, כבוד הדדי ואהבת הלמידה.
מבחינתי בית ספר צריך להיות מקום שמעניק לתלמידים לא רק כלים ומיומנויות, אלא גם תחושת ערך עצמי וביטחון ביכולתם להצליח.
לאנשי החינוך אני רוצה לומר- אתם עובדים בעבודה הכי קשה, אך גם הכי נפלאה בעולם. אתם עובדים בעבודה הכי קשה והכי נפלאה בעולם.
אסור לנו להיכנע לציניות ולכוחות שמושכים למטה – עם כל הקושי תמיד אנחנו צריכים להיות פרואקטיביים. וכמובן, להאמין בתלמידים גם ברגעים הקשים, ולשמור על היד המושטת כדי שתמיד ירגישו שיש מי שמאמין בהם.
לפני מספר שנים קיבלתי הודעת ווטסאפ מתלמיד עבר עם תעודת סיום תואר שני. בשיחת טלפון נרגשת, הוא סיפר לי כיצד עזרתי לו ברגעי משבר, כשכולם איבדו אמון בו. המשפט שאמרתי לו "אתה לא רק תסיים את הבגרות – אתה גם תסיים תואר שני" הפך להיות עבורו נקודת מפנה.
בעבורי, הרגע הזה חידד את הכוח שיש למילים שלנו כמחנכים, ואת האחריות וההשפעה שלנו על תלמידינו.
