חותמיסטית ששווה להכיר

חותמיסט, בוגר מחזור ה' בתכנית חותם נעמי, בעל תואר ראשון במינהל חינוכי והיסטוריה של עם ישראל ותואר שני בסוציולוגיה ארגונית.
כיום מורה להיסטוריה ואזרחות וסגן מנהל בתיכון מקיף גילה בירושלים.

שווה לי לקום בבוקר כדי: לראות מה יביא איתו היום הזה. זה מה שאני הכי אוהב בחינוך – כל יום מסקרן, מפתיע, מלא בשיחות מרגשות ורגעים שאי אפשר לתכנן מראש.

באתי לחותם כי: במשך שנים עבדתי בחינוך הבלתי פורמלי במגוון תפקידי ריכוז וניהול. בין 2010 ל-2013 יצאתי לשליחות משפחתית בהולנד מטעם הסוכנות היהודית ובני עקיבא. בשליחות עבדתי בצורה עמוקה עם הקהילה היהודית שם ולאט לאט הבנתי שזה מה שאני מחפש, להמשיך לעשות תהליכי עומק גם לאחר החזרה לארץ. חיפשתי ומצאתי את 'חותם', שהתחברתי מאוד לאג'נדה החברתית-חינוכית שלהם, והחלטתי להצטרף.

הרגע הכי מרגש שהיה לי בכיתה: כשחזרתי מהסבב הראשון של המילואים אחרי ה-7 באוקטובר, התלמידים וההורים הפתיעו אותי בקבלת פנים עם ארוחת בוקר ומתנה קטנה. נשארתי חסר מילים.

הרגע הכי מביך/מצחיק: הייתי מחנך של כיתת מב"ר ולקראת טקס הסיום צילמנו קליפ כיתתי. התלמידים כתבו תסריט שבו הם 'מתעללים' בי – זורקים עלי כדורים, מושכים לי ידיים ורגליים, הפנטזיה המלאה שלהם. זרמתי עם זה לגמרי והצילומים היו מצחיקים בטירוף. הקליפ יצא אדיר והבנתי שלפעמים להיות מורה זה גם להיות כוכב קולנוע (ולספוג כמה מכות בדרך).

משפט בלתי נשכח שתלמיד/ה אמר/ה לי: התלמידים נתנו לי מזכרת בסוף שלוש שנים יחד, אלבום תמונות עם משפט של פרופ' הנרי אדמס בפתיחה: "מורה משפיע לנצח, הוא אף פעם לא יכול לדעת היכן נגמרת השפעתו". המשפט הזה ליווה אותי מאז. אגב, המשפט שאמרתי להם הוא של רס"ן דוד מאיר הי"ד: "אתה תמיד יכול יותר ממה שאתה מאמין שאתה יכול".

הדבר הכי חשוב שגיליתי על עצמי: שהדברים שאני עושה הכי טוב הם דברים שבחרתי בהם ושאני באמת רוצה בהם. החינוך הוא הבחירה שלי. אני אוהב את התלמידים, אוהב לאתגר את עצמי ולהתחדש, ואין רגע משעמם. כשיש בחירה אמיתית, יש גם מצוינות.

החותמיסט/ית שהכי עזר/ה לי: החברים מ'קבוצת הבית' ו'קבוצת הדעת' שלי. רצנו יחד, למדנו אחד מהשני, פרקנו אחד אצל השני, וצמחנו אחד לצד השני. זה הכוח של קהילה אמיתית.

העצה הכי טובה שהייתי נותן לעצמי לפני שהצטרפתי לחותם: פעם בשבוע, כל שבוע, תעשו משהו בשביל עצמכם, לכיף ולנשימה. אל תוותרו על זה. אתם לא יכולים לתת לאחרים אם לא תדאגו קודם לעצמכם.

בעוד חמש שנים אהיה: במקום שבו אני ממשיך ללמוד, להתפתח ולשמור על הרעב למה שאני עושה. אני לא צריך לדעת בדיוק איפה. אני צריך לדעת שאני ממשיך לצמוח.