הגדרתו של החינוך היוצר כחינוך דואלי הומניסטי מזמין את שני התיאורטיקנים דיואי ופררה לשכון תחת תפיסה חינוכית אחת הרמונית.

דיואי , מבחינת דיואי מטרת החינוך היא צמיחה שמביאה לצמיחה נוספת.

דיואי הציב את ההתנסות במקום מרכזי בחינוך, לפי דיואי יש לפחות שני מאפיינים חשובים להתנסות: האחד הוא הדגש על משמעות ועל רגש אצל האדם החווה. השני, התנסות היא חברתית ותרבותית. דיואי האמין שעל ההתנסות להיבנות על התנסות קודמת, אך בה בעת לכוון את תלמידיהם לעבר יעד נשגב יותר מזה שאליו כבר הגיעו. מעבר לחשיבות ההמשכיות, נדרשת כאמור משמעות להתנסות, המושגת ע"י פעולת גומלין בין התלמידים למושא לימודם – דבר שהוא נקודת תורפה בחינוך המסורתי והישן.

פריירה ייחס לדיאלוג משמעות הרבה יותר עמוקה, מבחינתו לכל אדם ולכל קבוצה יש משהו, ויותר ממשהו, משמעותי להגיד על העולם. גם למורה, אך גם לתלמידיו, יהיו מי שיהיו. חשוב שהמורה ילמד, יורה, אך חשוב גם שהתלמידים יגרמו למורה לחשוב מחדש, ללמוד מחדש את הידע שהוא מביא להם. ודבר זה יתכן רק בפדגוגיה דיאלוגית.

השילוב בין השניים מבטא את הלמידה דואלית הומניסטית, הרואה בחינוך את ההתפתחות של האדם, אך לא מטילה על האדם להתקדם בכוחות עצמו בלבד, אלא שמה את האחריות להתפתחות של האדם בתוך דיאלוג עם החברה שלו.